סיפור הממלכה המאוחדת כרומן תעמולה פאן־ישראלי
ד"ר יגאל בן-נון

ויכוח סוער ניטש עדיין בין ארכאולוגים חסידי התארוך הנמוך לעומת תומכי התארוך הגבוה בעניין זיהוין של שכבות באתרי חפירות וייחוסן לבית עומרי או לימי מלכותו המשוערים של שלמה. למרות הבדלי הניואנסים ביניהם, ישראל פינקלשטיין, נדב נאמן, דוד אוסישקין וזאב הרצוג שוללים קיומה של מעצמה מדינית וכלכלית תחת שלטונם של דוד ושלמה. לעומתם זכריה קלאי, אמנון בן-תור, עמיחי מזר, ברוך הלפרן ואילת מזר נלחמים להוכיח שהביצורים במגידו, חצור, תל גזר ועיר דוד הם מן המאה העשירית לפני הספירה ומאשימים את יריביהם במינימליזם, בדקונסטרוקציוניזם ובכניעה לרוח הזמן (צייטגייסט) שיצרו ההיסטוריונים החדשים. לעומתם, יריבי "הארכאולוגים החדשים" זוכים בפיהם לכינויים כגון שמרנים או פונדמנטליסטים.
הארכאולוגיה נתפסת בעיני הציבור הרחב כגורם מדעי מדויק שממצאיו מכריעים מחלוקות והוא מאמת או פוסל תיאוריות בתחום ההיסטורי. אך לא כך הדבר. למרות ההתפתחות המשמעותית במדע זה בשנות השמונים, אין בכוחו להכריע בסוגיית ההיסטוריוגרפיה של המאה העשירית, אלא רק להעניק ארגומנטציה נלווית למשתתפי הדיון, משני צדי המתרס. להערכתי, הסוגיה תמצא את פתרונה רק במחקר ההיסטורי, בזכות ניתוח טקסטואלי דיאכרוני, תוך הישענות על ממצאים ארכאולוגיים ואפיגרפיים. אין זה מקרה שראש החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן ביססו את מחקרם המצוין על "דוד ושלמה, בין מציאות היסטורית למיתוס" (הוצאת אוניברסיטת תל-אביב 2006) לא פחות על נימוקים טקסטואליים מאשר על ממצאים ארכאולוגים.
מאמר זה בא להוסיף נימוקים לקביעת אפשרות קיומה של "הממלכה המאוחדת" אך גם לבדוק מחדש את מסקנת חוקרים אלה בנוגע למחברי הסיפורים בספרי שמואל א (פרקים ט-לא), שמואל ב (פרקים א-כד) ומלכים א (פרקים א-י; יא, א-כא) על ממלכה זו ועל חצר המלוכה ששימשה אותם כמודל לחיבוריהם. אפשר לומר שקיימת היום הסכמה רחבה בקרב החוקרים לגבי שטחה ומידת עצמתה של הממלכה המאוחדת. כולם תמימי דעים שהסיפור המקראי הפריז במידה זו או אחרת בתיאורי עושרה והיקפה. גם קיומו ההיסטורי של המלך דוד, אבי השושלת, אינו מוטל בספק. כתובת מישע הדיבוני מלך מואב (שורה 31) וכתובת תל דן המיוחסת לחזאל מלך ארם (שורה 9) מעידים על קיומה של שושלת בשם "בית